Ella Rimon Yoga

חופש. פסח, סוף קורונה (סוג של), בחירות… כמה מתבקש להרהר בסוגיית החופש בימים שכאלו. הרגלים, דפוסים, התניות, זכרונות, חוויות, כמה קשה לנו להשתחרר מכל אלו, כמה אנחנו מסגלים לעצמנו את כל אלו מהיום בו אנחנו נולדים וכמה אנחנו מתנהלים מתוכם. סופגים את החינוך מההורים, מהסביבה, מהחברה. מלמדים אותנו מה זה ערכים ונורמות וכיצד עלינו להתנהג אבל אף אחד לא מלמד אותנו מהו חופש אמיתי, מה המשמעות הפנימית של המילה ולא החיצונית. מדברים איתנו על חופש כלכלי, חופש מהשגרה הרי שזו חופשה, חופש מהעבודה

שנה קשה, קלה, רעה, טובה? אולי פשוט שנה אחרת, שונה, כזו שהזיזה דברים וטלטלה אותנו. כזו שגרמה לפחדים, לשינויים, ליציאה מהרגלים, לחשיבה מחדש, ליציאה מהמסגרת, להתכנסות, לזווית מבט אחרת, נוספת, זווית מבט פנימה ולא החוצה כפי שאנחנו רגילים. כל אדם והמסע שלו, הדרך שלו, כל אדם הוא עולם שלם. כל אחד חווה את השנה הזו בצורתו שלו, מנקודת מבטו שלו. האחד בכה, השני צחק, האחד קיבל והשני התנגד, האחד התמסר והשני רצה אחרת. היוגה מדברת על מבט, על היכולת והאפשרות להתבונן. להתבונן בדברים כפי שהם, כמ

יוגה מדברת על סבל, על השחרור מסבל. יוגה מדברת על תודעה, על סוגי התודעה. יוגה מדברת על דחייה והשתוקקות, על התבוננות, על נשימה. יוגה מדברת על תנועה, שחרור, הרפיה, רכות, איזון. יוגה מדברת על ישיבה, ישיבה שקטה. יוגה מדברת על חוזק וגמישות, שניהם במחשבה. יוגה מדברת על עצמך, על מי שאתה חושב שאתה ומי שאתה באמת. יוגה מדברת על החיים, על חיים טובים יותר מתוך הבנה מי אתה באמת. יוגה מדברת על קארמה, אנרגיה, ידע, תבונה, אננדה, שלווה. יוגה מדברת על טקסטים עתיקים, כמו אופנישדות וודות, על שפה

׳החיים הם תנועה ותנועה היא שינוי׳ נוהגת להגיד מורתי האהובה. הרי שהכל נמצא בתנועה, בזרימה, בשינוי, הרי שזה הטבע שלנו. מבפנים ומבחוץ. כדי להכיל ולקבל את השינויים, עלינו להיות גמישים. גמישים במחשבה, גמישים בגישה, גמישים בתנועה, גמישים בחיים. כשאנחנו מפתחים גמישות בגוף, אנחנו מפתחים את הגמישות בתוכנו, בנפש עמוק עמוק פנימה. הגמישות מאפשרת פתיחות, יצירתיות, צמיחה, ומייצרת את החוזק להתמודד עם מה שיש, להתמודד עם החיים עצמם. נאמר בספר הטאו- הנוקשה והכבד תמיד למטה, הגמיש והרפוי זקוף יה

כמה הן שונות ממנח של הגוף בצורה מסויימת. כמה הן הרבה מעבר לזה. נאמר עליהן, שהן צריכות להיות יציבות ונינוחות. ועוד נאמר שהן צריכות לשלב הרפיה ומאמץ בו זמנית. האמנם? האם אנחנו באמת מרגישים זאת בזמן התרגול? מהחוויה האישית שלי, הייתי אומרת שנינוחות בהחלט מביאה להרפיה, ושהמאמץ בהחלט מאפשר יציבות. השילוב, מייחד את האסאנה למה שהיא. אנחנו עוברים כ״כ הרבה שלבים בתרגול, תחילה המון מאמץ וכוח וניסיון להבין בכלל מה מי ואיפה אני, אח״כ נכנסים למן שלב של ריכוך, נשארים היכן שנעים ונוח ומבינים

כמה קשה לנו לקבל את מה שקורה כפי שהוא קורה. כמה קשה לנו להיות שבעים ממה שכבר ישנו מבלי לרצות עוד. היוגה קוראת לזה- סנטושה. משמעותה זה שביעות רצון, לקבל את מה שקורה, את מה שיש, שנמצא. במקום להתנגד או להתעלם, יש תמיד את האפשרות לקבל את מה שקורה כמו שהוא קורה, וכך אף נוכל להתפתח וללמוד מזה. הפניית המבט פנימה, אל הנשימה, אל התחושות, אל הרגע הזה, מאפשרת לנו להתחבר אל עצמנו, אל מי שאנחנו, כמו שאנחנו. קצת כמו מאפשרת לנו לראות את מה שיש, ויש הרבה כל עוד אנחנו מאפשרים לעצמנו להתבונן ב